אהבה פראנית ומיניות קשובה
מה צריך יותר מזה?
הספרים המרגשים ומעוררי ההשראה להזמנה
להזמנת ספרים ליחצו:

מי אנחנו

ניסים לוי (45) מורה לאהבה ומיניות, מחבר הספר "מיניות קשובה".
סמדר מילר (39) מורה למיניות והגשמה, מחברת הספרים "אהבה פראנית", "מתוק ועז – איך למדתי לאהוב גברים?" ו"עיני הלב – איך למדתי לאהוב את הציצים שלי?".
אנחנו זוג אוהב, מתגוררים בטבעון ומלמדים יחד זוגיות ומיניות.

טעימה מהספר מיניות קשובה

ההתחלה
 
תמיד היה לי חשק מיני גדול ביחס לבנות הזוג שלי. המטרה שלי היתה
ברורה. רציתי לגמור. הייתי מגיע לסיפוק מיני ואז נופל מותש, כל הכח היה עוזב לי את
הגוף ולא רציתי יותר מגע. רציתי רק להסתובב לצד השני ולישון. אחרי שהייתי מגיע
לסיפוק מיני לא התחשק לי לספק את בת הזוג שלי.
עם הזמן החשק המיני של בת הזוג שלי הלך וירד. אני זוכר שהסברתי לה
שאני "צריך" הרבה יותר מין. היו פעמים שהיא הסכימה על אף שלא ממש רצתה. לא
אגזים אם אומר שהרבה פעמים האווירה הייתה של "בוא נגמור עם זה כבר ונלך
לישון."
כואב לי להיזכר שחוסר הרצון שלה אפילו לא עניין אותי. כמובן הייתי שמח
אם זה בא ממנה. בדיעבד אני מבין שהייתי כמו נרקומן שצריך את מנת הסם שלו ולא משנה
מה. היא כנראה הרגישה, אולי אפילו לא במודע, שבאופן מתמשך אני "משתמש
בה" כדי לספק את הצורך שלי לפורקן.
נהנתי לענג אותה ועם זאת, המשחק המקדים, למשל, היה המהיר ביותר האפשרי
כדי להגיע לחדירה ולשפיכה. בכל פעם עשיתי את אותו הדבר שידעתי שהיא אוהבת. הייתי
מביא אותה לאורגזמה תמיד באותה צורה ואז היא רצתה שאכנס אליה ותוך זמן קצר הייתי
גומר ומת.
רציתי גיוון. מידי פעם קראתי מדריכים מיניים במדורי היחסים. ניסיתי
ללמוד דרכים חדשות לענג אותה, אבל הרצון לסיפוק דחף אותי שוב ושוב אל ההרגל המוכר
והידוע. חייתי בתחושה של חוסר וכדי להשלים את החסר מצאתי נחמה בצפייה באתרי
פורנוגרפיה שסיפקו לי מגוון אדיר שהלך וגדל עם השנים. כמובן שהסתרתי את זה מבת
הזוג שלי כי היא ראתה בזה סוג של בגידה והיתה נעלבת ממש ונסגרת מינית בפני עוד
יותר.
מה הביא אותי לגלות שיש סקס אחר?
היתה לי אמונה שיש משהו עמוק יותר מהסקס שאני מכיר וחיפשתי דרכים
להגיע אליו. הבנתי שההרגלים שלי מונעים ממני ללמוד משהו חדש ולכן דבר ראשון שעשיתי
היה לוותר עליהם.
הצעד הראשון שלי היה אולי הכי פשוט להבנה והכי קשה ליישום – שאלתי את
השאלה – אולי אני לא יודע לעשות אהבה? כשאני לא יודע אני מוכן ללמוד וכשאני מוכן
ללמוד אני פותח את הקשבה שלי ואז הסקרנות שלי מתעוררת ואיתה כל החושים.
הבנתי שכשאני ממוקד במטרה אני בריצה לעבר משהו ואני לא נוכח כי הראש
שלי כל הזמן במקום אחר. אז ניסיתי לוותר על מטרה. למדתי שכמו בשוקולד לא חייבים
בכל מפגש מיני לחסל את כל החבילה. אפשר קוביה מתוקה אחת בכל פעם.
למדתי שבכל פעם שאני קשוב לבת הזוג שלי אני המאהב המושלם ושלא צריך
ביצועים וטכניקות ותנוחות ושיגועים.
אני מסתכל על כמה דרך עשיתי מאז וכמה השתניתי וגדלתי. החשק המיני שלי
לא ירד, אולי אפילו להפך ויחד עם זאת המיניות שלי הפכה להיות מרגשת ועוצמתית.
כשמתחילים ללכת בדרך זה עשוי להרגיש כמו בגמילה וזאת אכן גמילה
מהרגלים ישנים. זהו מעבר ממין לשם סיפוק ופורקן למין לשם חיבור ואהבה.
ניסיוני
לימד אותי שמיניות קשובה היא שער לעונג, לזוגיות טובה ולריפוי אמיתי. את הניסיון
הזה אני רוצה להגיש לכם באהבה.

טעימה מהספר אהבה פראנית

"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"..
נו, באמת. האשליה שהתרבות שלנו מוכרת לנו לגבי אהבה זוגית היא כל-כך מסוכנת ומזיקה, שזה ממש מקומם אותי. א-נשים מגיעים לטיפול כשהם מתפקעים מרוב כמיהה לקשר, ואני תמיד שואלת אותם: "למה את/ה רוצה זוגיות?"
התשובות שלהם מלמדות אותי מה מוכרים לנו: אני רוצה זוגיות כדי שארגיש שלם, שאוכל סוף סוף "להניח את הראש" ולנוח, שלא אהיה לבד בעולם, שיהיה מישהו שתמיד יקשיב לי ויאהב אותי, שיפסיק להיות לי כל-כך קשה ומכאיב.
אז אולי הגיע הזמן לשים את האמת על השולחן?
זוגיות לא הולכת לעשות עבורנו אף אחד מהדברים האלה. זוגיות היא לא דובי להתחבק איתו. היא לא "לסגור פינה" של פחד ובדידות, והיא לא גלולת אושר ושלמות. וככל שנמשיך למכור לעצמנו את האשליה הזו, כך נמשיך להתנפץ עליה בסבל רב.
בזוגיות אנחנו מקיימים חוזה נשמתי גבוה שחתמנו עליו מבחירה. חוזה מורכב, מופלא וגאוני ברמת הדיוק שלו, בו התחייבנו לתמוך בהתפתחות ובמימוש זה של זו, בדבקות, כמעט בכל מחיר.
התפתחות זה לא רק ליטופים בעורף. התפתחות זה לזוז מהמקום בו אני נמצאת הלאה וקדימה לקראת מימוש מלא של השליחות הגבוהה ביותר שלי. לא סתם סגרנו חוזה מראש. כנראה ידענו שהתפתחות כרוכה באומץ רב, בהסכמה לצלול לתוך כאב, בנחישות לפרוץ את הגבולות שלנו.

טעימה מהספר עיני הלב

הצורת הגוף, מבנהו, היציבה והתנועה שלו משקפים באופן מדוייק את הנפש שלנו, את המעלות, האתגרים, הדפוסים ודרכי הפעולה המאפיינים אותנו. קן דיכטוואלד תבע את המונח "גופנפש", שמביא אותנו לחשוב שהגוף והנפש הם שני ביטויי שונים של אותו הדבר.
לכולנו יש כתפיים (השבח לאלה) ולכתפיים שלנו יש תפקיד ברור. אך האופן בו את נושאת את כתפיך יכול ללמד אותנו משהו על עולמך הרגשי ועל חווית החיים שלך. הגוף שלנו מספר את הסיפור שלנו, את עמדתנו כלפי העולם וכלפי עצמנו.
אם כך, מה מספרים לנו השדיים הנשיים? איזה איכות של נפש האישה באה לידי ביטוי באיבר זה?
שם *
מייל *
בקרו אותנו בפייסבוק ובאתר "מיניות קשובה"
Facebook
Website
סמדר מילר | אימייל: [email protected] | טלפון: 050-6464505
ניסים לוי | אימייל: [email protected] | טלפון: 054-5409021